In the Footsteps of Cezanne


כתבתנו מרגלית מולנר הוזמנה להשתתף בפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטריים באקס אן פרובנס,עם סרטה "בעקבותיו של הצייר פול סזן" (1839-1906)

100 שנה לאחר מותו, סזן עדיין חי ובועט ומהווה מקור השראה לדור חדש של אמנים, ומקור גאווה לכל בני המקום. שנת 2006 מצויינת בצרפת כולה כשנה של סזן אך החגיגות הגדולות לכבודו נערכות בעיקר בעיר הולדתו Aix en provence בה בילה את מירב שנותיו, ובכל חבל פרובנס. דמותו של סזן הנודד באזור זה עם מקל בידו וכן ציור על גבו מוכרת לכל ומונצחת בפסל ברונזה מול המזרקה היפהפיה בכניסה לעיר. חותמות דואר עם דמות זו (שעיצב הצייר פטריס מורו) מופיעות על כל דברי הדואר בעיר. התושבים מכירים את מסלול הטיולים האהוב עליו, יודעים מה אהב לצייר, מה אמר לחברו הסופר אמיל זולה שלגלג עליו כאשר חזר וצייר את התפוחים הנודעים שלו: "התפוחים האלה עוד יכבשו את פריז" אמר סזן.


לרוע מזלו, פריז לא נשבתה אז בקסם ציוריו. עקשנותו של סזן לרדת לעומקו של כל נושא, לצייר אותו מזוויות שונות ובתנאי תאורה שונים לפי שעות היום ועונות השנה, לא קסמה לשוחרי האמנות השמרנים של אותה תקופה. כיום הם וודאי מצטערים על טעות פטלית זו, שכן מוזיאונים רבים וידועים בעולם שרכשו מיצרותיו יכולים להתהדר כיום ב"סזן" שלהם, בעוד שהצרפתים נאלצים לכתת רגליהם לאותם מוזיאונים כדי לאצור תערוכה סבירה על הצייר המחונן שיצא מקרבם והם לא הכירו בגאונותו. כיום, נחשב סזן אחד מאבות הציור המודרני. כאדם מבוסס שלא היה זקוק לכסף, הוא הרשה לעצמו להתעלם מכל הביקורות נגדו והתמיד בתפיסתו המיוחדת ובפילוסופיה שלו על מהות האמנות וחקר האובייקט, כפי שהרבה לכתוב במחברותיו. אחת הפרשיות המעניינות והעגומות ביותר היא מערכת יחסיו המרוכבים עם חברו לספסל הלימודים אמיל זולה ( מחבר ננה, זרמינל), עמו אף נסע לפריז (והנקודה היהודית – זולה חיבר את המניפסט "אני מאשים" בו תמך בדרייפוס). זולה נעזר בדמותו של סזן כהשראה לרומן שחיבר על צייר כושל וחסר השראה המתיידד עם סופר . הדמיון היה ברור לעין, וסזן הפגוע התנתק ממנו מאז. הביקורות נגדו והשתיה הכבדה שלו הפכו את סזן לאדם נרגן שבדידותו הלכה והעמיקה. הוא נפטר באקס און פרובנס בשנת 1906 בגיל 67. האקטואליות של האמן - סזן בעיני הדור הצעיר מלבד התערוכה שמרכזת חלק חשוב מציוריו של סזן במוזיאון המשופץ גראנה, אגודות רבות בעיר אקס יזמו גם תערוכות אחרות של אמנים צעירים עכשוויים המציירים "בעקבות סזן". כך נוכל לראות וורסיות שונות של הר סנט ויקטואר אותו הרבה סזן לצייר – 11 ציורי שמן ו- 17 אקוורלים, בגרסאות מודרניות. הגדיל לעשות האוצר פיליפ רה ( ( Philippe Re שארגן תערוכה של 50 יצירות בנושא זה ואף הציג רישום מינימליסטי משלו, אולי כהתרסה לציורים הרציניים של חבריו. עם כל ההערצה לסזן, בני אקס נחנו בחוש הומור והם חושפים גם את הצד ההומוריסטי ביחסם למאסטר הדגול: כך פייר ראבאג` "הנהנה" מפיצול אישיות המאפשר לו להציג את תמונותיו תחת שמות שונים, בסגנונות שונים, בטבעיות ובנונשלנטיות צרפתית אופיינית, ללא כל צורך להצדיק את הצדדים הרבגוניים באישיותו. הוא מצייר את האוטופורטרט הנודע של סזן בגרסאות שונות, ביניהן, סזן כאשר תפוח על ראשו וסכין בין שיניו, סזן עם קרניים, בסגנון קוביסטי או אקספרסיוניסטי. גולת הכותרת היא תמונת "המתרחצות" של סזן - הנושא "המדליק" ביותר, או אולי יותר נכון, "המצנן" ביותר בחומו של קיץ פרובנסלי זה - כפי שעלה בדמיונם הפרוע של תלמידי סזן וממשיכי דרכו. ציירים כמו דניס פרו ((Denis Feraud- זמר לשעבר באופרה של מילנו המתמסר כעת לציור ומציג בגלריות ידועות בעולם. אפילו האמבטיה באחוזתו הכפרית מעוצבת א-לה סזן. או פטריס מרו ( (Patrice Merotשבחר למקם את האטלייה שלו מעל מועדון הג`ז הידוע " "hot brasse, אותו גם עיצב. ליד בריכת השחיה, מכחולו מתענג על ציור גופן המרנין של מתרחצות- בגירסא המודרנית שלו. מרו, יוצר הזרם "היפר-דינמיזם", מוכר יותר בזכות הכרזות וציורי הספורט, היכטות ומכוניות המרוץ, בהן מודגש אלמנט הדינמיות והתנועה. מרו צייר סדרות בולים עבור נסיכות מונקו, הציג במוזיאון הלובר בפריז ובגלריות מובחרות בעולם . לנוכח החום השורר כאן בצהרי היום אפשר להבין את הצעירות המתרעננות בגלוי במזרקה במרכז העיר, כמו הרוחצות העירומות של סזן המשתלבות בנוף הירק והעצים. בין המציגים בתערוכה בהשראת המתרחצות של סזן בולטת העבודה של ג`רלד ווישר (Gerald Weichert) אשר השכיל לתמרן בין ישן וחדש וצייר רוחצות חושניות בסגנון ניאו-קלסי על רקע מדהים ביופיו של צמחיית מים . נפלה בחלקי גם הזדמנות נדירה לבקר גם באטלייה של הצייר המחונן לואזו, אשר מבעד לחלונו נשקף הר סנט ויקטואר, וזהו בדיוק המקום ממנו צייר סזן בשעתו את ההר. לואזו Loiseau , ציפור, בצרפתית, על שם אחד מאבותיו שזימר כמו ציפור, שואב השראה ממראה מלא הוד זה, וגם בגיל 86 הוא עדיין מצייר במרץ כל בוקר, כדי לענות על הדרישה לציוריו בכל העולם, אך בעיקר כדי להספיק למלא את תשוקתו לציור , שכן בקריירה הראשונה שלו כמהנדס אזרחי וויתר על האמנות, וחזר אליה עם פרישתו לפנסיה, בתור קריירה שניה. לעיר אקס חיבה יתרה למוזיקה ומתקיימים פה מספר פסטיבלי מוזיקה המתמקדים במוזיקה קלאסית, ג`ז ושירת מקהלות. אמנים מקומיים ואורחים מכל העולם מתרווחים בסמטאות העיר ומציגים את כשרונם יחד עם כלי נגינה מיוחדים שהובאו מקצווי עולם. מוסיקה זו מלווה גם את הסרט, יחד עם קטע משירת אופרה של הצייר דניס פרו ושירו של איב מונטאן, "כמה זה טוב" ( "c`est si bon"), המאפיין את החיים במקום. הפסטיבל ייערך באקס דה פרובנס 4-9דצמבר 2006.


In the footsteps of Cezanne Film & Scenario by Margalit Molnar Goitein 100years after his death, Cezanne is still alive and biting, inspiring a new generation of artists, a source of pride to his fellowmen. The year 2006 is marked in France as the year of Cezanne` but the great festivities in his honor take place especially in his home-town, Aix en Provence, where he spent most of his life, and in the whole region of Provence. The image of Cezanne wandering in the region with his with a cane in his hand and painting tools on his back is well known to all Axois and is immortalized in a bronze statue next to the beautiful fountain "la rotand", at the entrance of the city. Stamps with this figure (created by the artist Patrice Merot) appear on all the mail of the city. The Axois know the route he used to take` they know what he loved to paint` what he said to his friend the writer Emile Zola who teased him as he painted time and again his famous apples: "These apples will conquer Paris". Unfortunately, Paris was not impressed by the magic of his paintings. Cezanne`s stubbornness to get into the bottom of the subject, to paint it from different angles and in different light conditions, according to the seasons and hours of the day, did not attract the conservative art supporters of that period. To date, they surely regret this fatal mistake, as many renown museums in the world who acquired his paintings in the past can now exhibit " their" Cezanne proudly, while the French did not acknowledge his genies, at the time. To day, Cezanne is considered one of the forefathers of the modern painting. As a well-off person who did not need money, he could afford overlooking the criticism against him, and persisted in his special perceptions and philosophy about the essence of art and the research of the object, as he amply wrote in his notebooks and letters to his friends. One of the intriguing (and deplorable) incidents is the relationship between Cezanne and his school mate, Emil Zola (Nana, Germinal, "J`accuse") with whom he also went to Paris. Zola used Cezanne image as an inspiration to his roman about a failing painter who associate with a writer. The resemblance was apparent and Cezanne, hurt and humiliated, cut all bonds with Zola. The criticism against him and the alcohol turned Cezanne into an angry, solitary man. He passed away in Aix en Provence at 1906, at the age of 67. The modernism of the master (L`actualite de l`artiste ) In addition to the exhibition that gathers Cezanne`s art in the renovated Garnet museum, many groups in Aix en Provence initiated shows of contemporary artists whose painting is clearly inspired by the great master, Cezanne. Thus, we can see different versions to Mount Sainte Victoire, which Cezanne loved to paint (11 oils and 17 aquarelles). An exhibition organized by Philippe Re focused on this theme, presenting 50 paintings of different artists, among them, his own minimalist drawing, perhaps as a counterpoint to the more serious paintings of his friends… With all the respect and admiration to the great master, the Axois, who are known for their good sense of humor, exhibit also the lighter side of this admiration. Thus, Pierre Ravage presents Cezanne`s well known auto portrait in different styles, cubistic, expressionist, with his famous apple on his head or a knife in his mouth. I had the honor and pleasure to visit the atelier of the gifted artist L`oiseau. Mt sainte victoire can be seen from his window, the same view Cezanne painted in his time. L`oiseau is inspired by this gorgeous view and


at the age of 86 he still paints each morning, to satiate his desire for painting` because his first career as a civil engineer did not allow him any time for arts, so he returned to it later, in his second career. And of course, the pearl of the gem, the" bathers" les baignieuses" de Cezanne –a "cool" theme which incite the imagination of painters following Cezanne footsteps, such as Patrice Merot. In his atelier on top of a music club he paints his bathers in his special modern technique, which won him several world awards. Denis Feraud, a former singer in the opera of Milan, now follows the footsteps of Cezanne, and even the bath in his mansion reminds us of Cezanne`s style. Gerald Weichert paints his sensuous bathers in a neo-classic style, a dream on a magnificent foliage background. The atmosphere of Cezanne is omnipresent in each corner of the city. Music is heard everywhere, at the churches, in the city halls, and in the streets corners . This music accompanies the movie and reminds us of this multi-sensory experience inspired by the great master, Cezanne. Festival Aix en Provence Festival 3-9 December 2006


אחורה

חדשות

  • עמרם מצנע מצטרף לציפי לבני

  • במסיבת עתונאים היום הודיעה ציפי לבני על הצטרפותו של עמרם מצנע למפלגת "התנועה".

  • עצומה להמתת חסד

  • לאחר המקרה הטרגי של הרופא אשר עזר לבתו חולת הסרטן למות והתאבד,

    עולה שוב הסוגיה של המתת חסד.